בימים אלה ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק עע 154-10 קלרה שניידר נגד ניצנים אבטחה בע"מ. פסק הדין כולל מספר קביעות עקרוניות ביחס לחובות מסירת הודעה בכתב בה יפורטו תנאי עבודתו של עובד המתקבל לעבודה מכוח הוראות חוק הודעה לעובד ולזכאות עובד לפיצוי כספי בגין עצם הפרת חובה זו, וכן ביחס לפיצוי בגין הפרת חובת שימוע, גם במקרה בו מדובר בתקופת העסקה קצרה.
פסק הדין עסק בערעורה של גברת קלרה שניידר אשר הועסקה בחברת ניצנים אבטחה בע"מ כמאבטחת, החל מיום 1.2.06 ועד ליום 20.11.06. העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע הכוללת פיצויים בגין הפרת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002, פיצוי פיטורים בגין פיטורין בסמוך לשנת עבודה, תשלום דמי הבראה בטענה כי פוטרה סמוך לסיום שנת עבודתה הראשונה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע. תביעת העובדת, על כל רכיביה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי.
במסגרת הערעור קבע בית הדין הארצי לעבודה מספר קביעות חשובות אשר עליהן נעמוד להלן:
פיצויים בסמוך לתום שנת עבודה: ראשית נקבע כי פיטורים 9.5 חודשים לאחר תחילת העבודה אינם בהכרח פיטורים ב"סמוך לפני תום שנת עבודה ראשונה" כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, ולפיכך אין לראות בהם בפיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה .
פיצוי בגין הפרת החובה למסור לעובד הודעה בכתב:
(א) ביחס להוראות חוק הודעה לעובד פסק בית הדין כי הפרת החובה למסור לעובד תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד, בנוסח שנקבע בתקנות, אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.
(ב) בהתאם לכך קבע בית הדין כי הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסיםהמשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובהלהוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך.
(ג) עוד קבע בית הדין כי מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק.
(ד) נוכח כל האמור, קבע בית הדין כי צודקת העובדת בטענתה ולפיה הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעהלעובד, ולולא הייתה זונחת טענה זו בסיכומיה בבית הדין האזורי – בית הדין היה פוסק לה פיצוי כאמור. באשר לאמות המידה לפיהן ייקבע הפיצוי הכספי – בית הדין קבע כי אלה תיוותרנה לפסיקה עתידית, במקרים המתאימים.
פיצוי בגין הפרת חובת השימוע: חרף דחיית טענות העובדת ביחס לסיבת הפיטורין, למרות תקופת העבודה הקצרה (9.5 חודשי עבודה), והעובדה שהעובדת לא הוכיחה נזק ממוני כלשהו, פסק בית הדין כי העובדת זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע טרם קבלת החלטה בנוגע לסיום העסקתה. בהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות משך תקופת העבודה; גובה השכר; ותחילת עבודה במקום עבודה חלופי טרם סיום תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה למערערת נקבע כי גובה הפיצוי יהא סך של 2,000 ₪.
אנו סבורים כי מדובר בפסק דין חשוב אשר יש בו כדי להתוות דרך ביחס לתביעות הנוגעות לפיצוי בגין הפרת החובה למסור הודעה בכתב. מעבר לכך אף להתייחסות בנוגע לחובת השימוע ולפיטורים ב'סמוך לפני תום שנת עבודה ראשונה' משמעות רבה. לאור ההשלכות העולות מפסק-הדין אנו ממליצים בפניכם לקבל ייעוץ משפטי מתאים, על-מנת להתאים את תהליכי קליטת העובדים וסיום העסקתם לסטנדרטים שנקבעו בפסק-הדין.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
