במקרים רבים עובדים המקבלים מענקי פרישה ממעבידיהם, במסגרת הסכמי פרישה בכתב, בוחרים להפר הוראות ההסכם ולהגיש תביעות העומדות בניגוד גמור להתחייבויותיהם אשר עמדו ביסוד ההסכם.
בחלק לא מבוטל מן המקרים, בתי הדין נותרים "אדישים" להוראות ההסכם ולהתחייבויות המפורטות בו, בפרט במקרים בהם מדובר בהסכמי פרישה אשר אינם כוללים מענקים מיוחדים מעבר למגיע על פי דין, וכוללים ויתור על זכויות קוגנטיות. מצב דברים זה מביא מעסיקים בפני אבסורד ומאפשר לעובדים לאחוז במקל בשתי הקצוות: מחד ליהנות מהסכומים המשולמים להם במסגרת הסכם הפרישה ומאידך, לטעון בפני בית הדין לבטלותו.
ביום 8.3.11 פורסמה החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (ע"י נשיאת ביה"ד, כבוד השופטת סלע אורלי), בתביעתו של מר ראובן עוזיאל נגד חברת כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (ס"ע 11434-08-10).הנתבעת- אשר יוצגה באמצעות משרדנו- עתרה להשבת סכום מענק הפרישה ששולם לעובד לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו וטענותיו כנגד החברה בין סיום עבודתו, וזאת בין השאר לאור טענות העובד כי "הוחתם במרמה על ההסכם" וכי "חתם על מסמך בן עמוד אחד".
לשמחתנו נענה בית הדין לבקשה זו בהציבו בפני העובד 2 חלופות – א) השבה מיידית של סכום המענק והפקדת סכום זה בקופת בית הדין עד להכרעה בתיק לגופו; ב) ויתור על הטענה בדבר בטלות ההסכם; מעבר לכך בית הדין גילה דעתו ביחס לאי צירוף ההסכם לכתב התביעה והיעדר התייחסות לקיומו.
אנו סבורים כי מדובר בהחלטה חשובה בכל הנוגע למקרים בהם עובדים מגישים תביעות המנוגדות להסכמי פרישה אשר נחתמו על ידם, תוך עשיית איזון ראוי בין האינטרסים המתנגשים.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.