בתביעה שנידונה בבית משפט השלום בתל אביב, חויבה רשת "מעונות מכבי" , וחברת "כלל ביטוח" המבטחת אותה, לפצות עובדת סיעודית, שעבדה במקום, בסך של 640 אלף שקל, בגין נזק גופני שנגרם לה בשעה שניסתה להרים מטופל במשקל עודף רב. (תגמולי הביטוח הלאומי על נכותה של העובדת, ששולמו וישולמו לה בעתיד ינוכו מסך הפיצוי הכולל)

לטענת העובדת, שיוצגה ע"י עורך הדין שלמה בכור , נזקי הגוף נגקמו לה כאשר ניסתה להרים את המטופל שמשקלו 140 ק"ג, על מנת שתוכל לרחוץ אותו, בסיוע עובדת אחרת, וזאת תחת הוראותיה של אחראית המשמרת.
לדבר התובעת, במקרים כאלה נעשה שימוש במנוף כדי לסייע בהרמה, אך האחראית לא טרחה להביאו מהקומה האחרת בה הושאר , והורתה לעובדות להרימו בכוחות עצמן.  

הנתבעת ("מעונות מכבי"), טענה להגנתה כי העובדת בדתה את האירוע, אך גם אם אכן אירע, הרי שהוא באחריותה המלאה וכי יש להטיל עליה אשם תורם של 100%.

על אף שהעובדת מסרה 2 גירסאות לאירוע, הן בחקירה שניהל הביטוח הלאומי והן בבית המשפט, ובשתיהן נתגלו אי אילו סתירות, קיבלה השופטת זהבה אגי, סגנית נשיאת בית המשפט, את גירסת התובעת וקבעה כי אכן היתה מעורבת בתאונה.

בפסק הדין נכתב כי –

"הנתבעת הכניסה את התובעת לסדר זמנים צפוף... שלא אפשר לתובעת שיקול-דעת להמתין לכך שהמנוף יתפנה או ללכת בעצמה ולהביאו... היה על הנתבעת לצפות כי באין מנוף ובאין סיוע ייגרם לתובעת נזק גוף". זאת, במיוחד כשהאמצעי להקלת הסיכון (הבאת המנוף) היה קל ופשוט. "ככל שהאמצעי הינו פשוט וזמין יותר, כך חמורה יותר התנהגות הנתבעת".

השופטת הטילה את האחריות על "מעונות מכבי", וקבעה כי האחרונה הפרה את חובתה כלפי העובדת, כיוון שלמרות שבמקרה הנדון לא היתה כל דחיפות, קיבלה התובעת הוראה לבצע את הפעולה בחוסר זהירות וללא סיוע.

כמו כן לא קיבלה השופטת את טענת הנתבעת, שיש להטיל אשם תורם על העובדת, כיוון שבמקרה של תאונת עבודה, כמו במקרה זה, אחריות המעביד גדולה מאחריות העובד עצמו, אף אם רשלנותו גרמה או תרמה לתאונה.

"בתי המשפט נזהרים מלהטיל אשם תורם על עובד שגילה חריצות בעבודה, ובכך לכרסם בפיצוי המגיע לו", ציינה השופטת, "אלא במקרים ברורים שבהם אשמו של העובד בולט לעין וגרם לתאונה". (ת"א 40277/06).