הנדון: קיזוז עלות קורס הכשרה משכר העובד
1. לאחרונה ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע פסק-דין בתיק דמ"ש 2400/09 ו- ס"ע 55472-10-10 אברמוב אברהים נ' שלג לבן (1986) בע"מ ותביעה נגדית, הכולל התייחסות לעניין חיוב עובד בפיצוי מוסכם עליו התחייב העובד כלפי מעסיקתו.
2. פסק הדין עסק בעובד שהועסק כמאבטח במעבר הגבול ארז למשך פרק זמן של חודש וחצי. לאחר השלמת תהליך מיון וגיוס זומן העובד לקורס הכשרה למאבטחי מעברים בן שלושה שבועות שהתקיים במוסד הכשרה של חברת "עילית אבטחה יעוץ והכשרה בע"מ".
3. במסגרת הסכם העבודה – אשר לגרסת העובד לא נחתם על ידו- התחייב העובד לעבוד בחברה למשך תקופה מינימאלית של 18 חודשים מלאים ממועד סיום הקורס. כמו כן, תחילת העבודה בחברה הותנה בעבר קורס אחיד בן 4 שבועות וב- 5 ימי חפיפה שעלותם עומדת על סך של 25,000 ₪.
4. הסכם העבודה קבע כי במקרה בו העובד יפסיק עבודתו מיזמתו בטרם תום תקופת ההתחייבות או במקרה בו העובד יפוטר בגין עבירת משמעת או אי כשירות מקצועית או בעיות כושר גופני, הוא ישיב למעסיק סך של 25,000 ₪ כפיצוי מוסכם באופן יחסי לתקופת ההתחייבות.
5. העובד התפטר מעבודתו בעקבות אי הסכמה על תנאי שכר ועל תנאי עבודה.
6. עם קבלת מכתב ההתפטרות נשלח לעובד מכתב דרישה בו נתבקש לשקול מחדש התפטרותו נוכח הנזק הצפוי לחברה כתוצאה מהעזיבה. במסגרת אותו מכתב החברה הבהירה בפני העובד כי הוא מחויב לתקופת העסקה מינימאלית והפרת ההתחייבות תגרור תשלום פיצוי מוסכם על ידו.
7. במסגרת גמר החשבון שבוצע לעובד קוזז מלוא שכר העבודה בסך 5,412 ₪ בגין חלק מהפיצוי המוסכם.
8. העובד הגיש תביעה בגין שכר חודש העבודה האחרון תוך התכחשות להסכם העבודה. מנגד הוגשה תביעה במסגרתה עתרה החברה לתשלום יתרת סכום המענק המוסכם מעבר לסכום שקוזז.
9. במסגרת פסק הדין נדחתה גרסת העובד תוך שבית הדין קבע כי העובד היה מודע לקיומה של ההתחייבות לעבוד בחברה תקופת העסקה מינימאלית וכי במקרה של הפרת ההתחייבות הוא יחוייב בתשלום עלות הכשרתו. בית הדין קבע כי למרות שהעובד לא חתם בפועל על הסכם העבודה המלא מחמת טעות, אין ספק כי היא מודע לו ולפיכך נקבע כי ההתחייבות בהסכם תקפה ומכאן כי החברה הייתה רשאית לקזז את שכרו בסך 5,412 ₪.
10. בכל הנוגע לתביעה הנגדית בגין יתרת עלות ההכשרה, פסק בית הדין כי נקודת המוצא המשפטית היא כי ככלל בתי הדין לעבודה נותנים תוקף לתנאים אשר נקבעו בחוזה העבודה האישי, וזאת בכפוף למגבלות החלות הן מכוח הדין הכללי והן מכוח דיני העבודה.
11. עוד קבע בית הדין כי באופן עקרוני אין מניעה שמעביד יממן לעובדים קורס הכשרה מקצועית בתחילת עבודתם תמורת התחייבות להעסקה בזמן מוגדר. כאשר אותם עובדים מתפטרים לאחר תקופה קצרה זכאי המעסיק לחייבם בתשלום עלות הקורס, ובלבד שהעלות היא ביחס נאות לסכום החוב.
12. בית הדין הפנה להוראות סעיף 15(א) ל
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971 וכן לפסיקת בית המשפט בה נקבע כי סמכותו של בית המשפט, ובית הדין בכלל זאת, להפחית את הפצוי המוסכם, תעשה:
"רק במקרה חריג בו מצא בית המשפט העדר "כל יחס סביר" בין אותו פצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש. המילה "כל" הודגשה על ידי, היא הנותנת שהתערבותו של בית המשפט בפצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה, כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתוקפו"
13. בית הדין קבע כי העובד כלל לא העלה טענה בדבר סבירות גובה הפיצוי המוסכם ואף לא הביא כל ראיה בדבר חוסר סבירותו של הפיצוי המוסכם. מאידך גיסא, החברה צרפה לתביעתה קבלות בדבר עלות הקורס על ידי גוף חיצוני, דו"חות ריכוז תשלומים לעובדים וכן עלויות בגין בדיקות שונות.
14. משכך נפסק על ידי בית הדין כי הפיצוי המוסכם שנקבע על-ידי הצדדים בחוזה העסקה היה פיצוי סביר ביחס לנזק שהיה צפוי במועד חתימת ההסכם, במידה ויופר כפי שקרה למעשה, ומכל מקום ודאי שאין מדובר ב"העדר כל יחס סביר" כפי שנדרש לצורך התערבות בית הדין בקביעת הפיצוי המוסכם. לאור האמור תביעת החברה התקבלה והעובד חויב לשלם לחברה סך של 19,588 ₪ (בנוסף לקיזוז שכרו האחרון בסך 5,412 ₪).
15. למרות שמדובר בפסיקה של בית הדין האזורי, אשר איננה מחייבת, נראה כי ניתן לעשות שימוש בפסיקה זו ואף להתאים הסכמי העבודה ותהליכי קליטת עובדים וסיום העסקתם לעקרונות שנקבעו בפסק-הדין.
בכבוד רב
דוד בכור, עו"ד
