בימים אלה פורסם פסק דין¹  מסגרתו נידונה תביעתה של מזכירה במשרד עו"ד, אשר כארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתה הודיעה על היותה בהריון. זמן קצר לאחר מכן נמסר לעובדת על פיטוריה מעבודתה במשרד.בעקבות הודעת הפיטורים פנתה העובדת לבית הדין בתביעה בה עתרה לחיוב המעביד בתשלום פיצוי בשל פיטוריה בתקופת ההיריון, ללא שימוע ובחוסר תום לב ולסעדים נוספים הנובעים מכך. מאידך טען המעביד כי העובדת פוטרה עקב כישוריה הלקויים וללא כל קשר להריונה. כתמיכה בטענה זו הציג המעביד נתונים שונים, לרבות נתונים אודות העסקת מספר רב של נשים במשרד עוה"ד.

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (מותב בראשות כבוד השופטת ד"ר גילצר-כץ אריאלה)  דחה את טענות החברה בקובעו מספר קביעות עקרוניות ביחס לחובות המוטלות על מעביד המעוניין לסיים העסקה של עובדת הרה.

כידוע, על-פי  סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 נאסר על מעסיק להפלות בין עובדיו על פי קריטריונים שונים הנקובים בו. בין היתר קובע סעיף 2(א)(5) כי פיטורים מחמת הריון מהווים הפליה פסולה.  סעיף 9(א)(2) מעביר את נטל הראייה אל שכם המעסיק להוכיח שלא פעל בניגוד להוראות סעיף 2. יחד עם זאת, בכדי שיעבור נטל הראייה אל המעסיק, על העובד להראות שלא היה במעשיו או בהתנהגותו סיבה לפיטוריו.

בית-הדין פסק כי העובדה ששכר העובדת עלה לאחר כחודש וחצי שולל את טענת המעסיק בדבר "תפקוד לקוי" של העובדת. עוד נפסק כי מרגע שנודע למעסיק על הריון העובדת, החל הוא לפגוע בתנאי עבודתה וזאת שעה שעד למועד בו הודיעה העובדת על הריונה היה המעסיק שבע רצון מעבודתה.

לאור קביעות אלה בית הדין השית על המעסיק פיצוי מקסימאלי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪ (!!) ובנוסף פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה שמיום הפיטורים ועד יום הלידה בסך 28,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪ .

מעבר לכך פסק בית הדין כי לאור הפרת חובת השימוע – חרף תקופת העבודה הקצרה והיות המעסיק מעביד פרטי- יש לחייב המעביד בתשלום פיצוי בסך של 7,000 ₪.

בנוסף לסכומים נכבדים אלה, השית בית הדין על המעביד תשלום של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 5,000 ₪.

עיננו הרואות כי הפרת החובות החוקיות המוטלות על מעסיקים, ובפרט במקרה של פיטורי עובדת בהריון בניגוד להוראות הדין , עלול להטיל נטל כספי משמעותי על המעביד.

אנו שבים ומתריעים בפני מעסיקים לבחון היטב ההיבטים המשפטים של מעשיהם, וזאת בפרט לאור מגמת בתי הדין, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין נשוא חוזר זה, ובשורה ארוכה של פסקי דין קודמים.