חודש אוקטובר השנה משופע בחגים כאשר בחודש זה ישנם לא פחות מ- 5 ימים המוגדרים כימי חג.
הדעה הרווחת היא כי החגים הומצאו על ידי פוליטיקאי אנגלי בשנת 1871. אותו פוליטיקאי רצה לתת לעובדים ימי חופש ולכן הגה רעיון. הוא סגר את הבנקים בימים מוגדרים, ובשל כך אי אפשר היה להפעיל גם את שאר המשק, מה שיצר כמובן חופש ואת המושג "בנק הולידיי".
עובד טוב נמדד על פי היכולת להביא מקסימום תוצאות במינימום זמן . אולם ברור כי גם העובד הטוב ביותר זקוק לאגור כוחות ולהיבנות. נראה כי מדינות המערב הפנימו זאת ועובדים במדינות אלו זכאים למספר לא מועט של ימי חופשה וחג מידי שנה בצרפת מדובר על כ- 5-6 שבועות מידי שנה ובאנגליה מעט פחות.
ומה אצלנו? צו הרחבה להסכם הקיבוצי הכללי ( מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי קובע כי עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי החג הבאים - 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות. מי שאינו יהודי יכול לבחור האם לקבל כימי מנוחה את חגי דתו או את מועדי ישראל.
צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. לפיכך התשלום עבור חגים הינו תשלום אותו מקבל העובד מעצם עבודתו אצל מעבידו ולא כתגמול עבור עבודה.
הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. ברור כי עובד אשר מעדיף מבחירה אישית לעבוד בחג (ולזכות בתשלום נוסף העולה ב- 50% על השכר הרגיל) מסכל את התכלית של צו ההרחבה. דמי החגים לא נועדו להגדיל את משכורתו של העובד היומי, כי אם להבטיח שהעובד לא יקופח בשכרו בגלל החג.
למרות זאת, נטיית בתי הדין לעבודה הינה להעניק כמעט "אוטומטית" תשלום עבור ימי חג כאשר גם עובדים אשר עבדו בחג (וקיבלו ממעסיקם תשלום העולה ב-50% על השכר הרגיל) זכאים לתשלום נוסף עבור "דמי החג" שכן תמיד נקודת המוצא הינה כי העבודה בחגים אינה מבחירה של העובד אלא מתוך כורח. לטעמנו משמעות הדבר היא לעקר מתוכן את צו ההרחבה.
מגמה מעט שונה מצאנו בהקשר להוראות חוק חופשה אשר אף הן באות להעניק לעובדים זכות לצאת לחופשה ולהיעדר מהעבודה בתשלום, למשך פרק זמן נקוב בגין כל שנת עבודה, מבלי שהיעדרות זאת תפגע ביחסי עובד ומעביד. בדומה למטרת צו ההרחבה הרי שתכליתו של החוק היא לתת לעובד חופשה בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד.
בהתאם לתכלית זו נקבע בפסיקה מאוחרת יותר של בית הדין הארצי לעבודה כי נוהג, לפיו עובד "פודה" את זכות חופשתו השנתית בתוך תקופת העבודה להבדיל מסיום תקופת העבודה הוא פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית ולתכליתו. ולפיכך מעסיק אשר שילם לעובדו תשלום בגין "פדיון חופשה" מבלי ניצול בפועל של ימי החופשה חויב בתשלום פדיון חופשה מלא בסיום ההעסקה, מבלי לזקוף את תשלום פדיון החופשה אשר שולמו לעובד במהלך עבודתו מבלי שיצא לחופשה בפועל.
סבורים אנו כי יש כשם שבתי הדין מצאו לנכון לחייב מעסיקים בתשלום כפול בגין ימי חופשה במקרים בהם נמצא כי אופן ההתנהלות מנוגדת לרציונל הועמד מאחורי חוק חופשה שנתית – יציאה לחופשה בפועל, כך גם יש לנהוג בנוגע לצו ההרחבה בנוגע לדמי החג. הענקה אוטומטית של תשלום כפול לעובדים העובדים בימי החג מסכלת את מטרת צו ההרחבה ואינה מעודדת יחסי עבודה תקינים ובריאים.