עדכוני פסיקה – שוויון הזדמנויות בעבודה, הפלייה מחמת מין
בימים אלה פורסם פסק דין במסגרתו נידונה תביעתה של עובדת חברת ייעוץ והכוונה לגיל הזהב והשמת עובדים סיעודיים זרים, אשר כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתה הודיעה על היותה בחודש הרביעי להריונה. מספר ימים לאחר מכן נמסר לעובדת הודעת פיטורים.
לאור זאת הגישה העובדת תביעה כנגד החברה במסגרתה נטען, בין היתר, כי היא זכאית לפיצוי בשל פיטוריה בתקופת ההיריון כאשר מאידך טענה החברה כי העובדת נהגה בחוסר תום לב, עת העלימה את העובדה כי היא בהריון במו"מ לקבלתה לעבודה, כאשר לטענת החברה בנסיבות המקרה הנדון אי גילוי עובדה זו היווה הפרה של חובת תום הלב החלה על העובדת, ובכלל זה חובת הגילוי
בית הדין האזורי לעבדה בתל-אביב (מותב בראשות סגנית הנשיאה, כבוד השופטת לאה גליסקמן) דחה את טענות החברה בקובעו מספר קביעות עקרוניות הנוגעות לחובת המוטלות על מעביד.
ראשית, קבע בית הדין כי גם אם אין תחולה להוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הרי שפיטורים בשל היריון מהווים הפרה של עיקרון השוויון והתנהגות הנגועה בחוסר תום לב, והעובדת זכאית לפיצוי בשל פיטורים אלה.
שנית, קבע בית הדין, כי ככלל, בהעדר נסיבות חריגות בהן ההריון הוא עובדה רלוונטית למשרה המוצעת, אין לחייב מועמדת לעבודה לגלות את עובדת הריונה, ובמיוחד אם היא מצויה בשלבים הראשונים של ההריון - למעט במקרים בהם עובדת ההריון רלוונטית לאופיו או מהותו של התפקיד (כגון – עבודה הכרוכה בחשיפה לקרינה האסורה על אישה בהריון ו/או עבודה לתקופה קצובה קצרה, כך שלהיעדרות העובדת השלכה משמעותית על איוש התפקיד וכיו"ב). קביעה זו ניתנה הן לאור הוראות חוק השוויון ותכליתו והן על פי הפסיקה בעניין חובת הגילוי בכלל.