בימים אלה פורסם על ידי בית-הדין הארצי לעבודה פסק דין העוסק בנושא החלטה לאישור תובענה ייצוגית, מסגרתו בוטלה החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ולפיה נדחתה בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, והוחזר הדיון לבית הדין האזורי, על מנת שישלים את הבירור העובדתי הנדרש לצורך מתן החלטה בבקשת העובד לאישור התובענה שהגיש כתובענה ייצוגית, תוך חיוב בהוצאות (להלן: "פסק הדין").
פסק הדין עסק בסוגיות טכניות בעיקרן הנוגעות לאופן הדיון בבקשות מסוג זה.
במסגרת פסק הדין פסק בית-הדין הארצי לעבודה כי ככלל, יש לקיים דיון בבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, וזאת אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא לקיים דיון כאמור. קיום הדיון נדרש על מנת לעמוד היטב על נקודות המחלוקת שבין הצדדים, ככל שהן נוגעות לתשתית העובדתית הרלוונטית לעניין אישור התובענה כתובענה ייצוגית.
מעבר לכך בית הדין הארצי גילה דעתו כי במקרים בהם קיים שוני בין חברי קבוצת המעוניינים, הבא לידי ביטוי בתקופת עבודה, בהיקף משרה או בשיעור שכר, ספק אם הוא צריך לשקול כשלעצמו שוני זה לעניין האישור זאת ולו מן הטעם, ששוני זה הינו שוני מובהק וטבוע בקבוצות "מעוניינים" בתחום משפט העבודה. וממילא, משהתאפשר על פי החוק להגיש תובענות ייצוגיות של עובדים כנגד מעסיקיהם, כי אז יש קושי בהסתמכות עליו, כשלעצמו, כמונע אישור תובענה כתובענה ייצוגית.
כמו כן קבע בית הדין כי אין הכרח לאשר או לדחות בקשה לאישור תובענה כייצוגית "כמקשה אחת" בהתייחס לכלל עילות התביעה וכי אין מניעה לאשר אך את חלקן של העילות, ואף ניתן להגדיר את קבוצת המעוניינים באופן שונה מן המבוקש, כך שהמכנה המשותף בין חברי הקבוצה יתאים לניהול התובענה כתובענה ייצוגית.
יצוין כי חוזר זה, מהווה הסבר כללי בנוגע והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.