לכבוד
ג.א.נ,
הנדון: תשלום שכר עבודה עבור זמני הפסקה
1. בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להן: "חוק שעות עבודה ומנוחה", "החוק") ביום עבודה של 6 שעות ומעלה (בעבודות כפיים[1]), תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות. ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של 1/2 שעה לפחות. זמני ההפסקה כהגדרתם בחוק אינם נחשבים כזמן עבודה ולפיכך אינם מזכים בתשלום שכר עבודה.
2. עוד קובע החוק כי בעת הפסקה הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש ע"י מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה כזה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.
3. במרוצת השנים בתי הדין לעבודה פרשו בצמצום את הוראות החוק בעניין היעדר הזכאות לתשלום שכר עבודה בגין זמני ההפסקה ובהקשר זה בית הדין הארצי אף חייב את חברות שונות אשר העסיקו את מאבטחי התעשייה האווירית בתשלום שכר עבודה מלא בגין זמני ההפסקה שקוזז מהשכר, וזאת בין השאר לאור איסור אשר חל על יציאת המאבטחים את שטח המתחם המאובטח והתועלת אותה הפיקו המעסיקה והלקוח כתוצאה משהות המאבטחים במתחם כ"כוננים"[2].
4. לפני מספר חודשים פורסם על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק דין אשר הרחיב את היקף החובה החלה על המעסיק להבטחת קיומם של תנאים סבירים לניצול זמן ההפסקה במקום העבודה[3].
5. פסק הדין ניתן בעניין תביעתה של עובדת ניקיון אשר הוצבה לעבודה במשרד המשפטים בירושלים וחתמה על הסכם עבודה הקובע כי היא זכאית להפסקה של שעה מידי משמרת במהלכה היא רשאית לעזוב את תחנת העבודה ובגינה לא ישולם לה שכר עבודה.
6. העובדת טענה כלפי המעביד כי במהלך תקופת עבודתה באתר לא עמד לרשותה מקום או חדר בו יכלה לשהות בזמן ההפסקה ולכן נאלצה לשהות בעת ההפסקה בחדר המדרגות שם אכלה את ארוחותיה.
7. בית הדין קבע כי חוק שעות עבודה הינו מחוקי המגן הקובעים סטנדרט מינימאלי של זכויות לעובדים אשר לא ניתנות לויתור על ידי העובד.
8. לטעמו של בית הדין מהוראות החוק משתמעת החובה להבטיח קיום תנאים סבירים לניצול זמן ההפסקה במקום העבודה. לפיכך קבע בית הדין כי במצב דברים בו העובדים נאלצים לאכול בעת ההפסקות במדרגות הבניין או לשהות במחסן, אין לומר כי קיימו חובות המעסיק ליצור תנאים סבירים המאפשרים ניצול זמן הפסקה, כהגדרתו בחוק.
9. לאור קביעות אלו חויבה חברת הניקיון בתשלום גמול בעד חצי שעה נוספת לכל יום עבודה בו הועסקה העובדת וזאת מן הטעם שהמעסיקה לא דאגה להבטחת קיומם של תנאים סבירים לניצול ההפסקה במקום העבודה.
10. למרות שנמסר לנו כי במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין הושגה פשרה ולפיה נקבע כי העובדת תהא זכאית להפרשי שכר עבור שעות עבודה רגילות במקום גמול עבודה בשעות נוספות אותו פסק הדין האזורי, הרי שלטעמנו יש בפסק הדין כדי לצמצם את אפשרות הפחתת זמני ההפסקה במסגרת תשלום שכר העבודה החודשי, וזאת במקרה בו לא תוכח אפשרות סבירה לנצל באופן מעשי זמן ההפסקה במקום העבודה עצמו.
11. חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
בכבוד רב בכבוד רב
דוד בכור, עו"ד שלמה בכור, עו"ד
